נאומו של היידר אלייב בישיבה המוקדשת לטרגדיה שקרתה ב- 20 בינואר בשנת 1990. הישיבה התקיימה ב-21 בינואר בשנת 1990 בנציגות המשלחת הקבועה של רפובליקת אזרבייג
חברים יקרים, גבירותי ורבותי הנכבדים!
כפי שידוע לכם, במשך שנים רבות כיהנתי כראש ארגון מפלגתי של אזרבייג'אן, נבחרתי כחבר פוליטביורו של מרכז המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והייתי סגן יו"ר של ממשלת ברית המועצות. לפני למעלה משנתיים פרשתי לגמלאות, עברתי התקף לב קשה ומפאת סיבות רפואיות יצאתי לפנסיה. בדצמבר שנת 1982 עזבתי את אזרבייג'אן. היום לראשונה נכנסתי לשערי המשלחת הקבועה של רפובליקת אזרבייג'אן במוסקבה. לכאן הביאה אותי טרגדיה שהתרחשה באזרבייג'אן. נודע לי על כך אתמול בבוקר וכמובן שלא יכולתי להישאר אדיש לאחר שנודע לי על האירוע. באתי לכאן בראש ובראושנה כדי להביע בפני העם האזרי, כאן, בנציגות המשלחת אשר מהווה פיסת אדמה קטנה של אזרבייג'אן במוסקבה, את תנחומיי בקשר לאסון שגרם לנפגעים רבים. שנית, ברצוני להביע את עמדתי בעניין זה. אני מבקש מנציג הקבע של אזרבייג'אן במוסקבה, מר זוכרב איברגימוב, למסור את דבריי, את צערי העמוק ואת תנחומיי לעם האזרבייג'אני. לדאבוני, אין לי כעת כל אפשרות אחרת.
ובנוגע לאירועים שהתרחשו באזרבייג'אן, אני מגדיר אותם כנוגדי חוק, אלה אירועים שאינם הולמים דמוקרטיה ונוגדים בתכלית את עקרונות ההומוניזם ואת הקמת מדינת החוק בארצנו. ישנן סיבות מסויימות למצב שנוצר באזרבייג'אן. אינני רוצה להתעכב על הפרטים הקטנים כי הדבר עשוי לקחת זמן רב. במשך שנתיים נמשך הסכסוך האתני בין העמים של ארזבייג'אן וארמניה. הסיבה לסכסוך קשורה לאירועים בעיר נגורני קרבאך וסביבתה. שנתיים זוהי תקופה מספקת כדי שמנהיגי אזרבייג'אן וארמניה, פסגת ההנהגה הפוליטית והמפלגתית של המדינה יסדירו את הסוגייה וישימו קץ למלחמת אזרחים ולסכסוכים האתניים ושייצרו תנאים ראויים לחיי חופש של כל אדם ואדם, ללא קשר ללאום שלו, בברית המועצות הפדרלית המשותפת שלנו. עם זאת אני סבור, כי במהלך השנתיים הללו לא נעשו צעדים מספיקים בכיוון הזה. לו בתחילת ההסתבכויות שקרו בנגורני קרבאך ראשי ההנהגה המדינית היו נוקטים בצעדים הנחוצים, אזי היום לא היינו רואים את הסלמת המתחים ואת האובדנות הקשים שהיו אצל שני הצדדים במהלך השנתיים האחרונות, וגם לא הייתה יוצאת לפועל הפעולה הצבאית אשר נעשתה בליל 19-20 בינואר 1990 שכתוצאה ממנה נספו בני אדם רבים.
כמובן, האשמה על כך מוטלת קודם כל על המזכיר הראשי לשעבר של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג'אן – מר וזירוב. בתקופה בה הוא כיהן בתפקיד גבוה זה הוא לא עשה דבר וחצי דבר כדי לייצב את המצב באזרבייג'אן. ההיפך הוא הנכון: סגנון העבודה הלקוי, תמרון פוליטי שגוי גרמו לניגודים בינו לבין העם, הוא לא זכה לשום הערכה ויצר פער עצום בין ההנהגה לבין העם. העם התרעם. בעצרות שמתקיימות במשך מספר חודשים בבאקו, וכן בערים ואזורים אחרים של אזרבייג'אן מועלות דרישות על התפטרותה של פעילי ההנהגה המפלגתית של אזרבייג'אן. מדובר בעיקר בהתפטרותו של וזירוב. לא ברור מדוע עד כה בעיה זו לא נפטרה, ורק אתמול, לאחר שכוחות הצבא הובאו לעיר באקו ונעשה שם טבח, וזירוב למעשה נמלט מאזרבייג'אן. זוהי טעות עצומה. וטעות הכי גדולה הייתה שהבן אדם הכל כך לא מתאים לתפקיד מונה בזמנו כמזכיר הראשי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אזרבייג'אן. אך ההבעיה נעוצה לא רק בכך.
כעת הייתי רוצה להתעכב על הטרגדיה שהתרחשה בליל של 19-20 בינואר אשר נמשכת עד עצם היום הזה. אני סבור כי היו רזרבים להשגת ההסדר הפוליטי באזרבייג'אן. הנהגת ארזבייג'אן כמו גם ההנהגה הפוליטית העליונה של המדינה לא ניצלה את האפשרויות. היה ניתן למנוע פריצת גבול. הרי לפני 3 חודשים אנשים הציגו את דרישותיהם בנוגע לרצועת הגבול. אבל אף אחד לא היה מוכן להיפגש איתם, לבצע פעולות הסברה ולנקוט בצעדים המתאימים.
אני חוזר ואומר: עוד לא תמו האפשרויות כדי להרגיע את העם. אם לפני חודשיים-שלושה היו פועלים להעצמת ההנהגה המפלגתית באזרבייג'אן, אזי, ייתכן ולא היה נוצר מצב שכזה ולא היה צורך לשלוח כוחות הצבא. אך יהיו הנסיבות ככל יהיו, אני חושב שהיו אפשרויות להסדר המדיני ולדו-שיח עם העם. ושוב – האפשרויות הללו לא מומשו, לכן בליל של 19 – 20 בינואר הוכנסו לבאקו כוחות המשימה הגדולים של הצבא הסובייטי ושל משרד ביטחון הפנים של ברית המועצות. כעת כבר ידוע לכולנו לאילו השלכות טרגיות זה הוביל. אני מגדיר את התנהלותם של בעלי התפקידים אשר קיבלו החלטה זו כהתנהלות לקויה מבחינה פוליטית. נעשתה כאן טעות פוליטית חמורה. הם לא ידעו - פשוטו כמשמעו - מה המצב האמיתי ברפובליקה ולא הכירו פסיכולוגיה של העם האזרי. לא היה להם מספיק קשרים עם מגזרים שונים בחברה. הם לא יכלו לתאר לעצמם כי העניין יהפוך לכזו טרגדיה.
היה צריך לחזות את זה, לנקוט בצעדים הדרושים ולשקול מה יותר נחוץ ויותר חיוני. אגב, התקבלו דיווחים כי נהרגו גם לא מעט חיילים. השאלה היא: במה אשם בחור רוסי שנשלח לפי החלטה שגויה של הנהגת המדינה המפלגתית הגבוהה לצורך כביכול הכנעת המרד באזרבייג'אן?
לאזרבייג'אן מבחוץ הוכנסו כוחות משימה צבאיים גדולים. דרך אגב, לי ידוע היטב כמה כוחות צבא נמצאים באזרבייג'אן. גם קודם הייתה שם פריסת כוחות רחבה: צבא מס' 4, משט של חיל הים הכספי, חטיבת צנחנים, חיל האוויר, כוחות של משרד ביטחון פנים. בשביל מה היה צריך להכניס לשם כוחות נוספים? במידת הצורך היה אפשר להשתמש במשאבים שכבר היו שם. מנהיגי אזרבייג'אן, אשר קיבלו את החלטה הזאת, חייבים לשאת באחריות על המעשה, ומעל לכל מדובר במר וזירוב שברח מאזרבייג'אן. כל מי שהטעה את דרג המדינה הפוליטי העליון גם חייב לתת דין וחשבון. להערכתי לדרג המדיני העליון לא היה מידע זמין, מקיף ואובייקטיבי. מנהיגי המדינה הולכו שולל, וכתוצאה מכך התקבלה ההחלטה השגויה.
את כל המעורבים בטרגדיה יש להעמיד לדין.