נאומו של נשיא הרפובליקה של אזרבידז`ן היידאר אלייב בערב האמנותי, המוקדש למלחין האזרבידז`ני הדגול אריף מליקוב – המוזיאון האזרבידז`ני הלאומי לאמנות על שם רוסטם מוסטפאב, 5 לפברואר, שנת 1995

אריף מליקוב הנכבד – מכל הלב אני מברך אותך על העבודות הנפלאות והמעניינות המוצגות לנו היום, מאחל לך בריאות והצלחה ביצירה. בזמן האחרון הרפובליקה שלנו והעם עוברים תקופה קשה. אלא שבתקופה זו התרבות והאמנות שלנו בחיים ומתפתחות. דמויות עם כישרון, דגולות, היוצרות את האמנות שלנו, מפגינות לעולם את התרבות האזרבידז\'נית. בכל מקום בו הייתי, בתור אזרבידז\'ני התגאיתי בהישגים של העם שלי. ההישגים של עמנו בתחום האמנות והתרבות הם מקור גאווה לכל אזרבידז\'ני, האוהב את מולדתו, את האומה שלו. אני תמיד מתגאה בכך.

אריף מליקוב – אחת הדמויות הדגולות, אמן התרבות האזרבידז\'ניות, האמנות, המוסיקה. החלק הארי של דרכו ביצירה התרחש לנגד עיניי. תמיד הערכתי גבוהה את העבודות שחוברו ע\"י אריף מליקוב ותמיד הרגשתי את המסירות שלו לאמנות, שהוא חי את היצירה, בהעשירו בעבודותיו את האמנות האזרבידז\'נית ואת המוסיקה. גם היום אריף שימח אותנו, גם היום עורר עניין, הקסים אותנו בכישרון שלו, במוסיקה. אני שוב מברך אותך מכל הלב על הערב האמנותי המוצלח הזה.

לכתוב יצירה מוסיקלית מקצועית מאד, יצירת אמנות, להציג אותה, בהחלט, דורש כישרון רב. אריף מליקוב בורך בכישרון מולד. לצד כישרון מלידה, אהבתו למלאכה שלו ונאמנות למפעל חייו מאפשרים לו לעשות יצירות כה מפוארות. להעביר מסר לקהל כשמדובר ביצירות מקצועיות ומורכבות יתכן וקשה יותר מאשר לכתוב אותן. היום ראיתי כאן את המוסיקאים שלנו הכישרוניים ביותר. בשבילי אירוע גדול ורב חשיבות זה ההופעה של גברת פובזי הנכבדה, הביצוע הווירטואוזי של יצירת אריף מליקוב בכינור על ידי רסול אבס ולבסוף, ההופעה של האזרבידז\'ני הצעיר שלנו, בן ארצנו ארז אלסיסי. אין ספק, אני פמיליארי עם מרבית המומחים בתחום האמנות, ומכיר באופן אישי את היצירות שלהם. אלא שעם המבצעים של היום אני נפגש פנים אל פנים בפעם הראשונה. ומשום כך אני מברך מכל הלב גם אותם וגם את המבצעים היום בפסנתר ובכלי נגינה אחרים את היצירות של אריף מליקוב. תודה.

אירוע ראוי לציון הוא זה, שהערב האמנותי הנוכחי נערך ביום ההולדת של המלחין הדגול שלנו, גאוות העם האזרבדז\'ני, קרה קרייב בן האלמוות. נראה לי כך, שאולי ערב זה מוקדש ליום ההולדת של קרה קרייב. אני נזכר במוסיקה שלו בהרבה כבוד והערכה. התיידדתי עם קרה קרייב עוד בנעורי. היינו מאד קרובים. אמנם הטבע של העיסוקים שלנו שונה בתכלית השינוי, הוא היה מלחין, מוסיקאי, שולט באמנות, בעוד אני מנעורי עוסק בפוליטיקה. אלא שזה ידוע שתמיד אהבתי וכיבדתי את האמנות. עוד בנעורי הייתי מעריץ של היצירה של קרה קרייב, כיבדתי את האינטליגנציה שלו, את הכישרון שלו.

אחר כך, כאשר הנהגתי את אזרבידז\'ן, קרה קרייב היה יושב-ראש התאחדות המלחינים. היו לי אתו קשרים מאד קרובים, תמיד עקבתי אחר היצירה שלו, לא רק כך, אלא משום שהוא היה מלחין גדול, אמן. עשיתי כל מה שביכולתי למען הכרה נרחבת יותר של האמנות שלו. היום אנו חוגגים את יום ההולדת של קרה קרייב. אני זוכר היטב את חגיגות יובל השישים שלו. יובל זה חגגנו ביחד, השתתפתי בו בשמחה רבה. היום אני יכול לומר בגאווה רבה שבאותו הזמן, על פי הצעתי, הוענק לקרה קרייב הפרס הכי גבוה של ברית המועצות – \"כוכב הזהב\". חגגנו את היובל של קרה קרייב בבאקו. אחר כך תכננו לחגוג אותו במוסקבה, באולם הגדול של הקונסרבטוריון הלאומי. במיוחד לשם כך הגעתי למוסקבה. למרבה הצער, באותו ערב בריאותו של קרה קרייב לא אפשרה לו להשתתף בערב לציון היובל. אלא שאנחנו, אני ואשתי המנוחה זאריפה, יהיה זכרה ברוך, השתתפנו באותו הערב. אשתו של קרה קרייב – טטיאנה הנכבדה ובני משפחתו גם היו נוכחים שם. בערב החגיגי גם לקחו חלק דמויות מרכזיות של התרבות והאמנות בברית המועצות. בערב לציון היובל, את מילות הפתיחה נשא תיכון חרניקוב – יושב ראש התאחדות המלחינים בברית המועצות. שם גם השתתף שר התרבות פיוטר דמיצ\'ב ומנהיגי המדינה. ברור, אלו זיכרונות.

למרבה הצער, איבדנו את קרה קרייב. הוא נפטר. כחבר, כאדם, שהעריך גבוהה את היצירה שלו, נשאתי על כתפי את ארון הקבורה עם גופתו של קרה קרייב. בדרך כלל לא הייתי נושא נאומים במפגשי אבל. אלא שדיברתי לזכרו של קרה קרייב, על יד קברו. קראתי תפילה לעילוי נשמתו.

תמיד דאגתי למשפחה זו. כאשר עבדתי במוסקבה, התקשרתי בטלפון לגברת טטיאנה הנכבדה. אלא שכפי שידוע נקלעתי לצרות, ואני בעצמי זקוק הייתי שידאגו לי. ומסיבה זו הקשרים ניתקו.

אני מספר על כך בגלל שהיום הוא יום ההולדת של קרה קרייב. כאשר עבדתי במוסקבה, דיברתי על כך במקומות העליונים ביותר ואני רוצה לציין מחדש, שקרה קרייב היה אחד המלחינים הגאוניים של זמננו. באותו הזמן מדדנו את הכול בקנה המידה של ברית המועצות. על פי תפישתי באותו הזמן אחרי דימיטרי שוסטקוביץ\', במקום השני, היה קרה קרייב. קרה קרייב היה התלמיד של שוסטקוביץ\'. אני רוצה לחזור – בשבילנו זה היה מקור גאווה גדול.

המוסיקה האזרבידז\'נית, ובפרט, המוסיקה המקצועית – יש לה היסטוריה חשובה. האסכולה המוסיקלית, שנוסדה ע\"י אוזעיר גדז\'יבקוב באזרבידז\'ן הייתה כזו, שבעקבותיה העניק עמנו לעולם הרבה מלחינים דגולים, מוסיקאים, דמויות בולטות בתרבות. אלו הם קרה קרייב, פיקרט אמירוב, ניאזי, ג\'בדט גאדז\'יאב, ארפסייב בדלביילי, אחרים והחניך \"בהה הידיעה\" של אסכולה זו – האמן הגדול אריף מליקוב.

ללא ספק, כל אחד כותב מוסיקה בז\'אנר משלו. המוסיקה של אריף – מקצועית, קלאסית. המוסיקה הקלאסית, המקצועית של אזרבידז\'ן – אלו הן יצירות, שחוברו על ידי המלחין שלנו, והן, אפשר לומר, דוגמאות של מוסיקה מדרגה ראשונה, קלסית ומקצועית במזרח - וכאן אזרבידז\'ן ניצבת במקום הראשון. המייסדים של אסכולה זו היו אוזעיר גדז\'יבקוב ומוסלים מגומאייב.

באותו הזמן, בשנות ה-20, ה-30 ואפילו ה-40 – במספר ארצות מזרח אשר היו כלולות בברית המוצעות, כתבו יצירות מלחינים דגולים – נציגי עמים אחרים. באזרבידז\'ן עבד המלחין המפורסם גליאר, שכתב אופרה על החיים באזרבידז\'ן. ובארצות אסיה התיכונה גליאר ואחרים מעמים אלו כתבו יצירות מוסיקה מקצועיות. באזרבידז\'ן בתחילת המאה האסכולה המוסיקלית שנוסדה על ידי אוזעיר  גדז\'יבקוב חינכה מלחינים דגולים. הפעילות של אסכולה זו נמשכת עד היום. מקווה, שבעתיד נראה שוב בינינו מלחינים מפורסמים כאלו. ולאריף מליקוב הן בעבר והן בהווה יש מקום מיוחד בין כל אלו.

את הבלט \"אגדה על האהבה\", שכתב אריף מליקוב, מציגים בתיאטרונים, בתי אופרה ובלט בכל העולם. יצירות כאלו, החובקות עולם, מעטות במספר, הן תופעה נדירה. אריף רק הזכיר זאת, שב-1986 התקיים אירוע גדול, אשר בסיומו, עם פתיחת העונה בתיאטרון בולשוי הוצג הבלט של אריף מליקוב \"אגדה על האהבה\" מבוים על ידי יורי גריגורוביץ\'. אז נוכחו שם המנהיגים של ברית המועצות. ביניהם הייתי גם אני. הקבוצה של המנהיגים בברית המועצות הענקית, אשר בקרבם גם אני, ישבו בתא הכבוד המיוחד בתיאטרון הבולשוי. תארו לעצמכם איך שמחתי, שבמוסקבה, במרכז רוסיה, על בימת תיאטרון הבולשוי, בעל ההיסטוריה המפוארת, באירוע כה גדול – פתיחת עונת התיאטרון - מופיעה היצירה \"אגדה על האהבה\" של אריף מליקוב. שם גם שמחתי ,גם נמלאתי סיפוק, וגם התגאיתי. ישבנו זה לצד זה – ומנהיגי המדינה שוב ושוב פנו לעברי וברכו. אמנם חלקתי אתם את שמחתי. בסופו של דבר, עם סיום המופע הזמינו לבמה את אריף מליקוב ביחד עם יורי גריגורוביץ\'. מחאנו להם כפיים, ובירכתי אותו. יש לי הרבה זיכרונות כאלו.

אריף סיפר על הפגישה שלנו, אך לא הזכיר רגע אחד מעניין. תמיד הקדשתי תשומת לב מרובה לעוסקים באמנות, למוסיקאים. אני ניזכר, כאשר הייתי נפגש אתם לראשונה ומשוחח אתם, הרגשתי, שהיחסים ביניהם היו מתוחים. אבל אני השתדלתי לתקן זאת. כאשר בא אלי אחד מהם, אמרתי לו, שבא אדם אחר, ומאד שיבח אותך. וכאשר בא השני, אמרתי לו, שהיה אצלי הראשון ושיבח אותו אפילו יותר. אתם יודעים שאנשים מוכשרים הם תמיד מוזרים. הם אנשים לא רגילים, אילו היו אנשים רגילים, לא היו כה מוכשרים. לכל כישרון יש את הייחוד שלו. לפוליטיקאי כמוני צריך שתהיה גישה לכל אחד. צריך להשתדל, שהיחסים יהיו טובים, ידידותיים. ואני עשיתי מאמצים לשם כך. שוב ושוב התכנסנו, ישבנו, שוחחנו.

בשנת 1973 החלטתי להזמין אותם בשבת לזגולבה, לבית הטיק של הממשלה על שפת הים, כדי לבלות יום אחד אתם. הזמנתי. זכרם לברכה - קרה קרייב, פיקרט אמירוב, ניאזי, אפרסיאב בדלביילי, דז\'חאנגיר דז\'חאנגירוב, סולטן גדז\'יבקוב – באו עם נשותיהם. טופיק קולייב ואריף מליקוב גם היו שם. כל היום דיברנו, דיברנו על מוסיקה. אני זוכר, טופיק קולייב וניאזי נגנו בצורה מופלאה בפסנתר. דיברנו הרבה. אני חושב, שזה היה ערב נפלא. אחרי זה, היחסים השתפרו בצורה ניכרת. הופיעו גם עבודות טובות. אוכל לומר לכם, שהבלט \"אלף לילה ועוד לילה\" של פיקרט אמירוב המנוח – יצירה נפלאה ופרי התקופה הזו. כך גם היצירות של קרה קרייב, שנכתבו יותר מאוחר.

נפגשתי עם אריף מליקוב גם אחרי זה. על העובדה, שהוא גם צייר, ידעתי 7-8 שנים קודם לכן. אלא שהוא לא הראה לי את העבודות שלו. לא מזמן, כשהיה אצלי, אמר, שיציג לי עבודות אלו. ראיתי אותן כעת, והבנתי, שיש לו כישרון רב לא רק בתחום המוסיקלי, אלא גם בתחום הציור. אני מברך את אריף גם על כך.

לחבר בתקופה קשה זו בחיים מוסיקה, במיוחד יצירות סימפוניות, מקצועיות, מורכבות – מאד קשה. אריף מצליח בכך. לפי דבריו, הוא ישן מעט, מה שאסור לעשות, ועובד הרבה. זה מה שנחוץ לעם שלנו. אריף הציג את הסימפוניה השביעית לא מזמן. החבר הגדול שלי, פרופסור איחסן דוגרמדז\'י – הוא אדם החושף הרבה דאגה למוסיקה האזרבידז\'נית. הוא הנחה בבילקנד טכס לרגל הביצוע הראשון של הסימפוניה השביעית של אריף מליקוב, ועשה זאת בצורה מופלאה. אני מברך אותו. הזמנתי את איחסן דוגרמדז\'י במרץ לאזרבידז\'ן, אנחנו ניפגש. נראה הדבר, שגם בפגישה זו אריף מליקוב יציג יצירה חדשה.

אריף מליקוב – אוצר לאומי גדול, נכס לאזרבידז\'ן. אני אומר זאת בלי שום הגזמה, בהחלטיות מלאה, עלינו לשמור עליו, לדאוג לו. יש לו הרבה יכולות. אריף צריך להמשיך וליצור. אין ספק, שגם הוא חי את המחשבות הללו, את הרגשות הללו. הפגישה של היום, ערב אמנותי זה, ללא ספק ייתן לו השראה נוספת, והוא יצור יצירות חדשות.

אני מברך גם את המעריצים של יצירת אריף מליקוב, שהתאספו באולם זה. את כולכם אני מברך, מאחל לכם אושר. אריף, עוד פעם מזל טוב, מאחל לך הצלחה.